כשהתחלנו היא רק רצתה שאעזור לה להיכנס להריון אחרי שנתיים וקצת של נסיונות כושלים
כשהתחלנו לעבוד יחד היא רק רצתה שאעזור לה להיכנס להריון
אחרי שנתיים וקצת של נסיונות כושלים.
היא לא הפרופיל הסטנדרטי של אישה שיש לה בעיות פוריות,
אבל בעצם אין דבר כזה פרופיל סטנדרטי ..
אחרי ארבע שיחות אימון שעשינו היא סיפרה לי בהתרגשות
שהיא "לא מאמינה שזה קרה כזה מהר" ושהיא בהריון. כל כך שמחנו
היינו באמצע תהליך ונשארו לה עוד שעות אימון שרצתה להשתמש בהם
ל'נקות' יחסים כואבים שעלו עם ההורים שלה ועל תחושת אפליה בינה לבין אחותה שיצרה אצלה כאב עצום וכעס אינסופי עליהם שמעולם לא בא לידי ביטוי כי לא מראים רגשות בבית בו גדלה..
היא רצתה להיות בטוחה שהיא תהיה אמא אחרת ושהילדים שיהיו לה
יגדלו כשמותר להם להביע, לשתף, להיות..
מבלי להרגיש את תחושת החנק הכואבת שהיא הרגישה .
ההריון עבר במהירות.. והנה,אני מקבלת תמונה ממנה מחזיקה את בנה
הבכור בבית היולדות מחייכת חיוך מאושר .
אני שוב חושבת על הזכות הזאת שניתנה לי לעזור לנשים
להביא חיים חדשים לעולם ..זה ממלא אותי התרגשות..
אחרי הלידה היא מבקשת להמשיך בתהליך.
כעבור שמונה חודשים מרתקים היא נכנסה להריון שני ספונטאני.
היא כ"כ שמחה ואמרה שהיא יודעת שזה קרה בכזאת קלות
רק כי 'ניקינו' כ"כ הרבה כאב..ומשהו אצלה השתחרר.
והנה חלקים מסיכום התהליך במילים שלה:
,אני מרגישה הודיה ואושר שעשיתי את התהליך הזה איתך.
אני בן אדם אחר, בן אדם חדש לחלוטין.
אני מרגישה שאני מורת דרך לאחרים.
כל המשפחה שלי , אנשים בעבודה.. כל מי שנמצא בסביבה שלי
עבר תהליך בעקבות התהליך שלי ..
בבית של ההורים יותר מביעים רגש, יותר פתוחים, יותר אותנטיים וכנים,
משתפים אותי, יותר אסרטיביים (אמא שלי, למשל.. בעקבות זה יותר מכבדים אותה)
אני יודעת להציב גבולות בצורה נעימה ואנשים מקבלים את זה בטוב.
לפעמים אני מרגישה מין אדרנלין, התרגשות של שמחה, נחת..
אני אומרת לעצמי, מאיפה זה נפל עליי ההרגשה הזאת, מרגישה חופשייה ומשוחררת.
אני שלמה עם עצמי וזה מונע ממני הרבה סבל וכעסים
יש לי היום כל כך הרבה נחת.. זה לחיות את החלום. זה 'הזיה' מבחינתי.
הייתי שרויה בכל כך הרבה סבל ..אפשר לחיות חיים אחרים לגמרי.
יש לי איזה קול פנימי ופתאום הוא מאוד ברור לי .
כמו מין הנחיה כזאת שאומרת : "תעשי את זה.."
זה נותן לי המון ביטחון בחיים שהיה כל כך חסר לי …
כתיבת תגובה